ואחד שאינו יודע למשול  

זה נכון שעל פי לוח השנה אנו נמצאים בימי "בין המצרים" ולא בימים שבהם יצאנו ממצרים, אבל הדברים שקורים מסביבנו בזמן האחרון בארץ ובעולם החזירו לראשי את ארבעת הבנים. לא אלה שבהגדה של פסח – אלא בסיפור הבלתי נגמר והגורם הקבוע לכאב-ראש שנקרא: הגדת הפוליטיקה הישראלית.

וזה מה שלעניות דעתי יכול היה להיות כתוב שם:

כנגד ארבעה בנים דיבר ספר הכנסת:

אחד- חכם

זה שיצא בזמן. לקח פסק-זמן מתוקשר מהחיים הפוליטיים ואחר-כך התחרט והעביר ביקורת מהבית על כל מה שקורה, ומי שהיה עוד יותר חכם- הצליח גם להקים מסביבו מפלגה לא ממש חשובה, להביא בעזרתה מספר מכובד של מנדטים בפעם הראשונה מאז הקמתה- ולדרוש לעצמו עוד לפני הבחירות את התפקיד הכי חשוב. ורק אחרי שהבחירות עברו אותו אדם חכם מאד גילה שהחכמה שלו לא תעזור לו להתגבר על קשרים בחלונות הגבוהים שמריחים מגז טבעי- והחליט להתמקד בחכמתו בלהרגיז את כל מי שביקש כסף לפני הבחירות ועכשיו נאלץ לשמוע שהכסף לא צומח מהאדמה. אולי רק מתאדה כמו אדי הגז שכל החכמים בלילה ממשיכים לחכות ליציאתו מן הארץ. ונכון שלא כתבתי במפורש את שמו של החכם- אבל אוכל רק לרמוז בסיוע אפקט צלצול טלפון סלולרי שכולנו כבר יודעים מי הוא. תרתי משמע.

אחד-רשע

וחבל שבכל כנסת יש יותר מאחד. אבל במקרה הזה אין ספק שזה מישהו שיש לו חלק גדול מאד בבחירות הדי מיותרות שהתרחשו פה רק לא מזמן, ועכשיו מרוב תסכול שהמפלגה שתפר סביבו לא הצליחה לנצח ואפילו התרסקה במובן מסוים, הוא מנצל כל הזדמנות להשמיץ את העומד בראש המפלגה שזכתה, ממשיך לקרוא לו להתפטר כל שני ורביעי, וכל זאת בלי שהציג אפילו חלופה ראויה אחת לדרך שהממשלה הנבחרת הולכת בה. כמו כל נבחר ציבור שהלך לאופוזיציה גם הרשע התורן לא יודע להפסיד בכבוד, לא מתנצל על כל הרעות והגזירות שהנחית על ציבור שכל "חטאו" הוא היותו שונה ומאמין בדרך אחרת ממנו, וכשזה נוח לו קורץ לחרדים ומצטלם עם כיפה על הראש כשהוא חוגג לניצולי שואה בר-מצווה מאוחרת בכותל (ולבטח מנצל את ההזדמנות להזכיר להם שהוא בלבד ולא הממשלה שבה היה חבר דאג להם יותר מכולם). אז נכון שזה לא יפה לקרוא ליהודי אחר רשע, אבל כשההגדרה בהגדה המקורית היא שאלתו מה העבודה הזאת לכם(ולא לא, מה גם שהעבודה במובן של הכנסת הפכה מזמן למחנה ציוני וציני שלעיתים נראה יותר כמו מחנה פליטים) – אין ספק שהעבודה שבלב שהיא התפילה ותלמוד-התורה לא היו בראש מעייניו של הבן הרשע, שגם את שמו לא כתבתי במפורש אבל החכמים בטח מבינים שיש לו עתיד.

אחד-תם

זה שמביט מהצד ומעדיף לשבת וללמוד באוהל מאשר לריב עם כולם בבית המחוקקים. אבל התם הוא לא בהכרח התמים- וכמו שהסביר רש"י זה שאינו חריף לרמות קרוי תם. אבל הוא חריף בדברים אחרים, ולכן כשכולם התלבטו הרבה זמן מה לדרוש בלי לחשוש הבן התם כבר חתם וחזר לישיבה עם הרגשה של חוזר בתשובה לכמה בתי ועד לחכמים כמו למשל ועדה של כספים, משרד שמכניס ראש בריא למיטות חולות, ובתמימותו כי רבה גם מאמין שאפשר לאכול מהעוגה בלי לכלכך את הידיים מהציפוי הלא כשר שסביבה- ולכן גם כשהוא חלק מהמשפחה המכובדת שיושבת אחרי כל יום שבת סביב שולחן אחד הוא נמצא שם על תקן של סגן. כי ככה זה התם. אוהב את המלאכה ושונא את הריבונות. ואם עוד לא הבנתם מי זה הבן התם שקולו קול יעקב- שתהיו בריאים…

ואחד- שאינו יודע למשול

זה שאשם בהכל. הוא הבן שנדמה שאף אחד לא רוצה אבל בכל זאת הוא תמיד נבחר מחדש להיות הבן המועדף. הוא זה שרק עסוק כל היום באיך להמשיך למלא את אותו תפקיד כל-כך הרבה שנים בלי לעשות כלום בעצם, ואחר כך להאשים כל מיני אנשים ישרים ותמימים כמו אירנים וערבים שהם אלה שעושים את כל הצרות לכל העולם ולא רק לישראל. זה הבן שמבטיח הבטחות ולא מקיים, הבן שאומר שידאג שלכל הילדים יהיה מה לאכול אבל בעצם ממלא רק את המקרר הפרטי שלו בבית שבכלל לא שייך לו. זה הבן שמעז לטעון שמצבנו טוב יותר מפעם, שהכלכלה שלנו חזקה, ושההפחדות של   כל הילדים הפחות מוצלחים שרצו להחליף אותו לא ישנו את המצב האמיתי. זה הבן שלמרות כל הניסיונות עדיין לא הצליחו להפיל אותו בפח באיזה פרשיה מפוקפקת. זה הבן שילד אמריקני גדול שלא ממש אוהב אותו ואפילו חילק מתנות לילדים ששונאים אותו לא הצליח להפחיד עד שהוא הלך אליו לחצר הפנימית וצעק מה הוא חושב.

זה הבן שבגללו אף אחד בעולם לא רוצה לשחק אתנו. ולמרות כל זה- זה הבן (ימין) שבחרנו בו ארבע פעמים להיות המנהיג שלנו- ואף פעם לא נתנו לו לעשות את זה כמו שצריך. כי הוא תמיד יהיה זה שבעינינו עושה לא טוב את מה שאנחנו חולמים לעשות. הוא הבן שאינו יודע למשול.